<h1>פירוש רבינו שלמה בן היתום — מו"ק</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[מו"ק ה' ע"ב] מלא מענה מהלך צמד שוורים מאה אמה כלומ' תלם קריעת המענה, מנפח אדם כול', לגבי עולי רגלים ועושי פסח, ושדה שנחרש בה קבר בית הפרס קרו לה, אין והתניא בסיועא כול' שאבד בה קבר לא ידעו היכן הוא הקבר מיהו יודעין שנקבר שם איש יהודי שנחרש דשתו המחרישה ונטחנו העצמות וכלו להן ואי איפשר שלא נשתייר מקולית וזולתה דבר מועט, ושדה בוכים ומפרש שדה שמפטירין בה מתים שיביאוהו אנשי עיר זו עד מקום פלנ' ויצאו אנשי אותה עיר האחרת לקראתם ובוכין יחדיו ואז יקחוהו ויוליכו אותו לחברון או למקום שהן רוצין ואומ' לו למת לך בשלום והיפטר ממנו בשלום, והיינו מפטירין, עניין אחר מספידין והיא היא ששם מקוננים ומספידין עליו ובוכין, וטעמא מאי אין הולכין אוכלי תרומה בשלשת בית הפרס הללו אמ' ר' חסדא משום ייאוש בעלים נגעו בה באותה שדה שמפטירין בה המת לפי שהביאוהו ממקום רחוק ונידלדל אבר ונפל שם נתייאשו אילו עם אילו והניחוהו שם לעניין אחר וטעמא מאי אסור לעבור לאוכלי תרומה בו וכי בשביל שמפטירין שם המת יהיה השדה טמא, אמ' רב חסדא כול', ושדה שנחרש בו קבר לא בעיא ציון דקא מתרץ הא דקתני מנפח אדם בבית הפרס כשנחרש מה טיבה אם יש שם ספק טומאה אי לא, יש בה אילנות בידוע שנחרשה אותה שדה לצורך האילנות ונידשה הטומאה שהיתה שם ואין האילנות מאהילין עליו ומטמאין אותו ותרומותיו אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ולא על חנם צויינה, אלמא מדקתני מצא בגוה מצויינת מכלל שבית הפרס שנחרש מציינין אותו, וקשיא לרב פפא דתריץ לעיל לא קשיא כול' כאן בשדה שנחרש בה קבר אין מציינין אותו כאן בשדה שאבד בה קבר מציינין, ר' יהודה אומ' לעולם לא הוי השדה בחזקת חרוש עד שיהא שם זקן או תלמיד שיעידו בדבר אבל מסתמא מציינין, רב פפא אמ' לעולם בית הפרס שנידש לא בעי ציון כדתריץ מעיקרא וזו התניא דתניא מצא שדה מצויינת בשדה שאבד בה קבר ועמד רב פפא בטעמיה.
<h2>דף טו.</h2>
[מו"ק כ"ח ע"א] תנו רבנן מת פתאום זו היא מיתה חטופה, כלומ' מיתת רשעים דכת' כעבור סופה ואין רשע [משלי י'], חלה יום אחד ומת זו היא מיתה דחופה, טובה פחותה מעט מחטופה, ר' חנניה כול', בערב ופירש הכתוב במגפה ביחזקאל, דחויה, כדוחה דבר מלפניו והוא מתגלגל והולך, אבל דחופה נופל לאלתר ונאבד, שלשה גערה כלומ' סור מלפניי ארבעה ימים חלה ומת נזיפה כמי שאינו מביט לו אלא קרוב למנודה חמשה זו היא מיתת כל אדם, ורבין מפרש קרבו תרי, ימיך תרי הרי ד', הן אחד הרי חמשה, שכן בלשון יוון קורין לאחד אינה, מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת, ובירושלמי מפרש במסכת ביכורים פרק התרומה והביכורים [ה"א] מניין למת בחמישים שהיא מיתת כרת דכת' [במדבר ד'] אל תכריתו משפחות הקהתי, ואומ' וזאת עשו (לכם) [להם] וחיו, עשו להם תקנה זו שלא יזונו עיניהם מקודש הקדשים, וכת' [שם ח'] ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד, חמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הרמתי, ירושלמי [שם] רבא בר פזי דסיכנין בשם ר' לא לוי דאמ' בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור [משלי י"ד] על שריבתה בדבריה קיצרה ימיו שלשמואל, שאמרה [ש"א א'] וישב עד עולם ואין עולמו שללוי אלא חמשים שנה שנ' [במדבר ח'] ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, והא חמשין ותרתין נינהו, אמ' ר' יוסי בי"ר בון שתים שגמלתו, ששים זו היא מיתת כל אדם, ומפרש הטעם בירושלמי [שם] ששים מיתה האמורה בתורה ר' חזקיה בשם ר' יעקב כת' [דברים א'] אם יראה איש באנשים האלה וגו' הגע עצמך שהיה בן (ששים) [עשרים] שנה ועשה ארבעים במדבר ומת נמצאת אומ' לששים נפטר וזו היא מיתה האמורה בתורה, הגע עצמך, כלומ' צמצם ודחוק עצמך לא תמצא שמת אחד פחות מבן ששים שהרי הוא אומ' [במדבר י"ד] (לכל) [וכל] פקודיכם לכל מספרכם, לא מתו אלא המנויין מבן עשרים, ואמ' מר בשילהי תעניות [כ"ט ע"א] שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שנייה הקימו ושלח מרגלים, ובבואם נגזר גזירה מיד, וזהו נמצא שלא מת אחד מהן פחות מבן ששים, ויום אחד בשנה חשוב שנה, אמ' מר זוטרא מאי קראה, מהיכן נמצא פסוק שיש בו ששים מיתת כל אדם דכת' [איוב ה'] תבוא בכלח אלי קבר, בכל"ח בגימטריא שיתין הוו, שבעים שיבה, המת בן שבעים שנה מיתת שיבה וכבוד משמע דכת' באיוב [ט"ו] גם שב גם ישיש בנו, ואותה שנה היה איוב בן שבעים שנה דכת' [שם מ"ב] ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה, וכת' התם נמי ויוסף י"י את כל אשר (לו) לאיוב למשנה, שכפל לו שניו אבל תיקשי לך אחרי זאת, שמונים גבורות המת בן שמונים שנה, הגיע לגבורות דכת' [תהלים צ'] ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, אמ' רבא לומר שנכרת שמואל ועל כן סתם התלמוד דבריו, ורבא קבלה היתה בידו כך, איתצלי, ניצלתי, מכרת דשני דאמרי' זו היא מיתה האמורה בתורה כל אדם בכל"ח, מכרת דיומיה, כמדומה אני היא מיתה חטופה דאמרנא לעיל פתאום זו מיתה חטופה אמ' ליה רב יוסף נקוט מיהא פלגא בידך, כלומ' מכל מקום ניצלתי מאחת, רב הונא נח נשפיה פתאום, הוו רבנן תלמידיו דייגי דואגין ומצטערין, כלומ' מת מיתה חטופה, תני להו זווא, חכם שמו זווא, וכן תמצא רביו ורב יוד, ותני איו, תני להו זווא, ברייתא היתה בידו, דמין חדייב, שם קרייתו חדייב, לא שנו שהיא חטופה אלא שלא הגיע לגבורות כול'.
